מידע כללי:

נולדה בשנת 1957 בירושלים. בילדותה כתבה לעיתון דבר לילדים. למדה באוניברסיטת תל־אביב ובד בבד החלה לכתוב בעיתון מעריב. בתחילת שנות השמונים פרסמה את המדור העיניים של מיכל במקומון ירושלים. בהמשך עברה לכתוב במקומון הירושלמי כל העיר ובידיעות אחרונות.

ב־1985 עברה לגור בניו־יורק וכתבה תחת השם מישל מיירון במגזין פנטהאוז ובעיתון ספין. בד בבד כתבה את הטור מכתב מניו־יורק בשבועון כותרת ראשית. ב־1992 חזרה לישראל ופרסמה טור יומי במעריב. בשנת 1993 הגישה את בין הסדינים, תכנית הסקס הראשונה בטלוויזיה בישראל, תכנית שיחות לילית שעסקה בזוגיות ומיניות ועוררה פרובוקציה ואף גררה ביקורות שליליות רבות.

בשנת 1994 הוציאה את הספר אם תיגע בי אני אצרח שעסק בגילוי עריות ובמערכת יחסים בין אב לבתו הכוללת התעללות. גם ספר זה עורר סערה באמצעי התקשורת, ולבסוף הודתה בריאיון שהספר אוטוביוגרפי, דבר שהוביל לניתוק יחסיה עם אביה.

ב־1998 החלה לעבוד כדוברת רשות השידור למשך שנה. בד בבד התחילה לכתוב במגזין האתר וואלה!

בשנת 2000 הקימה וניהלה את האתר Iwomen המיועד לנשים, היות שבשנותיה האחרונות הייתה פעילה בשיח הנשי והפמיניסטי בישראל.

נפטרה בשנת 2007 לאחר מאבק במחלת הסרטן ונטמנה בקיבוץ מעלה החמישה.

 
תפקידים נוספים:

- כתבת במקומונים ירושלים, כל העיר ובעלת טור קבוע, כתבת בידיעות אחרונות ובמעריב

- כתבת בשבועון כותרת ראשית, וכתבת בניו־יורק במגזין פנטהאוז ובעיתון ספין

- מגישת תכנית הטלוויזיה בין הסדינים

- דוברת רשות השידור

- כתבת באתר האינטרנט וואלה!

- מקימת ומנהלת האתר Iwomen

קישורים:

- "היא היתה דעתנית וללא פחד", מאת לי־אור אברבך, NRG מעריב

- "מיכל מירון־שקד הלכה לעולמה", מאת חן רוזנק, וואלה

- "מיכל מירון ז"ל", מאת חיים שיבי

- ביקורת על הספר "אם תיגע בי אני אצרח" מאת בר

- ביקורת על הספר "ענדתי עגילים כחולים" מאת סיגל ריבה

מידע נוסף:

- מיכל מירון־שקד בוויקיפדיה

- מיכל מירון־שקד בלקסיקון הספרות העברית החדשה

- האתר IWOMEN שהקימה מיכל מירון־שקד

הספרים של מיכל מירון־שקד:‏
(3 ספרים)