מידע כללי:

נולדה ב־1914 בתל־אביב. בת יחידה לעיתונאי ומנהיג הפועלים יוסף אהרונוביץ והסופרת דבורה בארון. ב־1915, ימי מלחמת העולם הראשונה, גורשה המשפחה על ידי הטורקים לאלכסנדרייה שבמצרים. כעבור ארבע שנים שבו לארץ והתיישבו בשנית בתל־אביב.

בילדותה חלתה במחלת הנפילה, שהוסתרה מכול בשל הבושה.

אהרונוביץ נפטר ב־1937 ודבורה בארון הסתגרה בביתה עד יומה האחרון. היא גידלה ולימדה את צפורה את כל המקצועות הכלליים, למעט לימודי המתמטיקה שלומדו על ידי מורה פרטי שהגיע לביתם. חלק מלימודיה רכשה צפורה בכוחות עצמה, והיא שלטה בעברית ובשפות נוספות. צפורה גדלה ללא חברים או קשרים חברתיים ואמה הייתה למעשה גם חברתה היחידה, כך שהיחסים ביניהן היו יחסים של תלות הדדית.

היא העריצה את אמה, שירתה אותה ודאגה לה לכול. בשנותיה האחרונות של בארון ניהלה צפורה את כל התכתבויות אמה, החליטה מי יוכל לבקרה, קראה באוזניה וכתבה מפיה את סיפוריה לאחר שראייתה של בארון הידרדרה. למעשה, הייתה נאמנה לה כל חייה. 

לאחר מותה של אמה עברה להתגורר בחדר כביסה מתפורר על גג בית. את הכסף מעבודות שונות וכספי הגמלה שקיבלה מבנק הפועלים (שאביה היה מנהלו הראשון) חילקה לנצרכים בטענה שהכסף אינו מגיע לה, או כפי שצוטט מדבריה: "אינני רוצה להיות חשודה כאוכלת לחם חסד".

נפטרה ב־1971 בתל־אביב.

ב־1972 התפרסם ספר ובו מכתבים שכתבה לאחרים וגם דברי חברים ודברים שנאמרו על קברה. בין השאר היא מספרת במכתביה על הוריה.

קישורים:

- "אינני רוצה להיות חשודה כאוכלת לחם חסד" מאת נורית גוברין, הארץ

מידע נוסף:

- צפורה אהרונוביץ בלקסיקון הספרות העברית החדשה

הספרים של צפורה אהרונוביץ:‏
(1 ספרים)

(כתבים, שירה, מכתבים, שיחות, זיכרונות, יומן, ביוגרפיה)

תאריך עדכון אחרון: 2.6.2019