משורר, סופר, מחזאי, מתרגם, עורך, היסטוריון, בלשן, פובליציסט, עיתונאי ופעיל ציוני

מידע כללי:

נולד בצפת ב־1892 לאמו, אחות הרב ישועה פלאג'י, ולאביו, הרב משה חיים מלול, ממשפחה, שעלתה ארצה מתוניס במאה ה־18. התגורר בתל-אביב עם עליזה, רעייתו, בת חסנה אסתר ואברהם וּוֹזאן, פובליציסטית ועוסקת בהוראה ובטיפול, בוגרת הסורבון בפריז. יחדיו היו פעילים ציוניים בתקופת-היישוב (ולאחר הקמת מדינת-ישראל) במרחב דובר-הערבית. נינם, נכד בתם הבכורה, לאה ריקלין, הוא המשורר תוֹת הֶרְמֶס סאטוֹרי.

בילדותו למד אצל הרב פלאג'י, דודו, ובן 8 עבר עם אמו לטנטא, מצרים, שם שימש האב כרב הקהילה היהודית. למד בבתי-הספר של הקהילה (תלמוד-תורה וישיבה לנערים) ובקולג' האמריקני. כשנתמנה אביו לדיין בקהיר עברה לשם המשפחה. באוניברסיטת-קהיר למד פילוסופיה וספרות ערבית, קיבל תואר-דוקטור והיה למרצה הראשון באוניברסיטה לשפה העברית (בהשוואה לארמית ולאשורית) בשנים 1909-1910, בעקבות סדרת-מאמרים, שכתב, על הייצוג הלקוי, לו "זכו" היהודים במצרים – לעומת המיעוט הקופטי – למרות מקומם החשוב בה.

השתתף במרבית-העיתונים במצרים ובסוריה (כבר היה עסקן ציבורי ועיתונאי), בהם העיתון 'אל מוקאטם', שראה אור בקהיר, והיה עורכו של העיתון היהודי בערבית 'אל סלאם'. ייסד את אגודת 'האחוה היהודית' להפצת תרבות והרעיון הלאומי והציוני, וכן לטובת התגוננות פובליציסטית מפני האנטי-יהודים, ערך את הירחון הספרותי של האגודה במשך תקופה קצרה והרצה בחוגי-היהודים בנושאי-ספרות.

ב־1911 חזר לארץ לאסוף חומר על היישוב היהודי, ולבקשתם של הד"ר ארתור רופין, מנהל המשרד הארצישראלי ביפו, ואליהו ספיר, שניהל את סניף בנק אנגלו-פלשתינה בעיר, התיישב ביפו. מטעם המשרד הא"י והוועד האודסאי של חובבי ציון החל לפעול בעיתונות הערבית בארץ ובסוריה למניעת דברי-הסתה נגד היהודים – בעיקר בעיתוני-הנוצרים. נמנה עם מקימי אגודת 'המגן' הסודית וחבריה, בני הקהילה הספרדית, בבית הד"ר שמעון מויאל, רופא, מתרגם ועיתונאי בן היישוב הישן. לצד מעורבות חברתית-קהילתית ביישוב, טיפוח הבנה ואחוה בין יהודים לערבים והסברה לעולם הערבי, שאפה האגודה להשפיע על הפוליטיקה העות'מאנית.

יצר קשרים עם נכבדים ואישי-ציבור ערבים, התקרב לסיעה המדינית 'אחדות וקידמה' ולסיעת האל-מרכזיות ('אילה מרכזיה' – סיעה, שדרשה אוטונומיה לחבלים הערביים באימפריה העות'מאנית) והשיג את תמיכת כמה מראשיהן בשאיפות-היהודים. במסעותיו בערי סוריה ולבנון הטיף לשיתוף-פעולה יהודי-ערבי למען בניין הארץ ופיתוחה, אך בשל מתנגדיו נאלץ להימלט מביירות בעזרת קונסול-איטליה. ערב מלחמת-העולם הראשונה נסע בשליחות נחום סוקולוב, שהיה ממנהיגי התנועה הציונית, והמשרד הא"י לקהיר, למשא ומתן עם ראשי סיעת האל-מרכזיות לקראת הסכם יהודי-ערבי.

עם פרוץ-המלחמה עשה שימוש בידידותו עם חסן בק, מושל-יפו, לסידור-עניינים לטובת היהודים התושבים. כשהורה המושל הצבאי הטורקי, ג'מאל פחה, לערוך חיפושים אצל העסקנים הערבים האוטונומיסטיים, נמצאו מכתבי אגודת 'המגן' בדבר המו"מ, שהתנהל עימם. על אף, שהד"ר מִלול הספיק לשרוף את מכתביו-שלו בנושא, נעצר וגורש לדמשק – אולם הצליח לברוח מצרימה.

במצרים סייע בידי המנהיג הציוני זאב ז'בוטינסקי לקדם את הקמתם של הגדודים העבריים ושירת כקצין בהם. שימש כמתורגמן במפקדת הצבא הבריטי ובתוך כך תר את מדבר-סיני.

אחרי הכיבוש בידי-הבריטים חזר ארצה והיה מכותבי העיתון הצבאי 'חדשות מהארץ'. בהמשך הוציא לאור את העיתון 'אל אכבר' ואת 'אל סלאם' המחודש, שהצטיין בשפה, בסגנון ובעושר-הידיעות, שבו. ערך את העיתון היומי 'בריד אל יום', מהדורתו הערבית של 'דואר היום' לאיתמר בן-אב"י (בנו של אליעזר בן-יהודה, מחיה השפה העברית) וחבורת 'הסולל' בירושלים, ואת העיתון ההיתולי 'אלטבל'. ב-1920 מיקד את עשייתו בחיפה, בהיותה מרכז המדיניות הערבית בא"י. בזמן ועידת סן רמו לחלוקת שטחי האימפריה העות'מאנית לשעבר, אותה שנה, ניהל מסע-שכנוע בקרב אישי-הציבור הערבים במטרה, שישלחו מברקים ("טלגרמות") לוועידה, התומכים בבית לאומי-יהודי, תוך סיכון ממשי לחייו.

בין השנים 1922-1925 היה מזכיר המחלקה לענייני-המזרח של הוועד הלאומי (מועצת "המדינה שבדרך") – בהזמנת-הארגון. במסגרת זו עודד נציגי שבטים יהודיים בחצי-האי ערב לעלות לארץ. מ־1924 ערך את השבועון 'איתחאד אל עמאל' של ההסתדרות הכללית של העובדים בא"י, תחת יצחק בן-צבי, חבר הנהלת הוועד הלאומי ולימים נשיאה השני של מדינת-ישראל, שעימו עמד בקשר הדוק. בשנים 1927-1929 ניהל את בית-הספר היהודי בחילה, שליד בגדד (רעייתו לימדה בביה"ס עברית וערבית), תרם לשיפור-החינוך בעיראק וזכה להכרתו של המלך פייסל הראשון.

כששב לא"י המשיך בעבודתו הספרותית ובתרגומיו, כמו גם בהתחברות ובחתירה לשיתוף עם מכובדי-הערבים, להפגת-האיבה ולסלילת-דרך להבנה בין העמים, היהודי והערבי.

בתור בקיא וידען בלשון הערבית ובתרבות-האסלאם, היה מורם ומדריכם של עורכי העיתונות הערבית המיועדים בישראל ושל עסקני המוסדות הלאומיים וההסתדרות הכללית, שאח"כ החזיקו במחלקות הערביות בממשלות-ישראל.

פרסם שירים, סיפורים ומאמרים רבים, גם בעברית, בנושאים ספרותיים ובענייני-ערבים ב'השילוח', 'העברי', 'היהודי', בספר השנה של יהודי ארץ-ישראל, 'העולם', 'הפועל הצעיר', "רשמי מסע במדבר סיני" (ב'דואר היום') ועוד.

חיבוריו (ספריו) בערבית: סודות-היהודים; רשמי-ביקור בסוריה ובמצרים; תולדות יהודי-בבל מתקופת-התלמוד עד ימינו; תורה ועבודה (הוראות למורים), מפלת-בבל (מחזה), שמואל בן-עדיה (מחזה).

תרגומיו מעברית לערבית: זכרונות לבית דוד וחוטאים וחטאים בארץ-ישראל לדוד תדהר, דברי שלום ואמת לד"ר יוסף קלויזנר, הישוב העברי והפלח הערבי למשה סמילנסקי, מאורעות הדמים בא"י; כן חיבר מילוני-כיס, עברי-ערבי וערבי-עברי (התחיל גם בחיבור מילון ערבי גדול). בשנותיו האחרונות שקד על תרגום מספרות אירופית ומִשל רבינדרנת טאגור, ביאליק, אברהם מאפו ואחרים.

מת באביב 1959, בגיל 66 (עליזה מלול חיה עד שנת 1972).

הוליד 9 ילדים (אחד מהם לא שרד את המסע ממצרים לארץ בתום שלטון-הטורקים), ביניהם אברהם מלול, שהיה שופט בעכו ובבתי-המשפט המחוזיים בבאר שבע ובתל-אביב.

תפקידים עיקריים:

- ראשון-המרצים בקתדרה לעברית באוניברסיטת-קהיר
- עסקן ציבורי ועיתונאי. השתתף ברוב עיתוני מצרים וסוריה, בהם 'אל מוקאטם' הקהירי
- עורך העיתון 'אל סלאם' (קהיר)
- מייסד אגודת 'האחוה היהודית' להפצת תרבות והרעיון הלאומי והציוני, וכן להתגוננות פובליציסטית
- עורך הירחון הספרותי של האגודה
- מרצה בנושאים ספרותיים
- נמנה עם מייסדי האגודה החשאית 'המגן'
- עבד במשרד הארצישראלי, בניהול הד"ר ארתור רופין
- קצין בגדודים העבריים, שסייע לזאב ז'בוטינסקי בהקמתם, ומתורגמן במפקדת הצבא הבריטי
- פרסם את טורו 'רשמי מסע במדבר סיני' בעיתון 'דואר היום'
- כתב בעיתון הצבאי 'חדשות מהארץ'
- מו"ל העיתונים 'אל אכבר' ו'אל סלאם' המחודש (ירושלים)
- עורך המהדורה הערבית של 'דואר היום' ('בריד אל יום') והעיתון ההיתולי 'אלטבל'
- מזכיר המחלקה לענייני-המזרח של הוועד הלאומי
- עורך השבועון 'איתחאד אל עמאל' של ההסתדרות הכללית של העובדים בא"י
- מנהל ביה"ס היהודי בחילה, עיראק. זכה להכרה מצד המלך פייסל הראשון על תרומתו לשיפור-החינוך בממלכה
- תרגם לערבית מכִּתבי ביאליק, אברהם מאפו, משה סמילנסקי, הד"ר יוסף קלויזנר, רבינדרנת טאגור ועוד; מחבר מילוני-הכיס, העברי-ערבי והערבי-עברי, הראשונים מסוגם
- מדריך ללשון הערבית של בעלי-תפקידים במוסדות-היישוב ובממשלות-ישראל

קישורים:

- העיתונאי ד"ר נסים מִלול (שלושים למותו) מאת ד"ר ישראל בן־זאב, דבר

- נסים מִלול ז"ל מאת מיכאל אסף, דבר

מידע נוסף:

- הד"ר נסים יעקב מִלול בוויקיפדיה

- הד"ר נסים יעקב מִלול בספרייה הלאומית

- הד"ר נסים יעקב מִלול באנציקלופדיה לחלוצי היישוב ובוניו מאת דוד תדהר

הספרים של הד"ר נסים יעקב מִלול:‏
(9 ספרים)