משוררת,
סופרת, אמנית, מעצבת אופנה
מידע כללי:
נולדה בשנת 1941 בשם הלנה גולדברג בחצי האי
קרים (כיום בתחומי אוקראינה) למשפחה יהודית מפולין, שעם פלישת הנאצים
לפולין ברחה לברה"מ. לאחר המלחמה חזרה המשפחה לפולין. כאשר החלו הלימודים
בבית הספר, התחילה ללמוד נגינה בכינור בקונסרבטוריון העירוני אך לאחר אירוע
אלים שחוותה, ובו ילדים בוגרים רגמו אותה באבנים והיא נפצעה קשה, החליטה
המשפחה לעלות לארץ. הם עלו למדינת ישראל ב־1950 באונייה גלילה. כבר אז
שינתה הלנה את שמה ללאה על שם סבתה. התאקלמותה בארץ לוּותה בקשיים כמו מחלת
הדיזנטריה וקונפליקט שפתי בין אביה לבינה. שנה לאחר שעלו ארצה, כשהייתה בת
עשר, התחילה לכתוב שירים בעברית. בשנת 1960, כאשר הייתה בת תשע־עשרה,
התחילה לפרסם שירים וסיפורים קצרים, תחילה במוסף הספרות של ידיעות אחרונות,
אך היות שכבר הייתה משוררת בשם לאה גולדברג נאלצה לשנות את שם משפחתה להרפז
ולהופיע תחת שמה הספרותי לאה הרפז.
בשנת 1968 התחילה לצייר וב־1971 למדה ציור
במשך שנתיים. עיצבה סריגים בעבור חברת צמר החסידה. עיצוביה פורסמו בקטלוגים
שנתיים וזכו להצלחה רבה, והיא עבדה שם שש שנים. לאחר מכן הקימה חברה פרטית
משלה אופנת דליה על שם בתה הבכורה.
בשנת 1970 התחילו להלחין שירים שהיא כתבה,
ולהקת פיקוד דרום שרה חלק משיריה. בשנת 1971 פורסם ספרה הראשון המסילה אל
הים ושנה אחר כך ספרה השני. היא למדה גם תולדות האמנות והקולנוע ועבדה
כמעצבת בתחום הקולנוע והטלוויזיה והשתתפה בתחרויות ציור. עוד למדה מבוא
לפילוסופיה, תולדות האמנות, כתיבה לתאטרון. בשנת 1989 חזרה לכתוב פרוזה
וסיפורים. סיפור שכתבה פורסם בכתב העת עיתון 77, ומאז הוציאה עוד שלושה
ספרים.
נפטרה בשנת 2020 מסיבוכים של הנגיף קורונה.
נטמנה בהרצליה.
תפקידים נוספים:
-
מעצבת
בתחום הקולנוע והטלוויזיה
-
מעצבת סריגים עבור חברת
"צמר החסידה", שייצרה צמר לסריגת יד
- בעלת חברת האופנה "אפנת דליה"
קישורים:
-
לאה הרפז במיזם "סופרים קוראים" של מרכז הספר והספריות בישראל
-
ביקורת על הספר "עץ מהגוני מארץ מדיצ'י" מאת ליאת ספארק־סמלסון
-
ביקורת על הספר "הקשב הזה" מאת דורית ישראל
-
ביקורת על הספר "קצה הגוף" מאת נוריתה
מידע נוסף:
-
לאה
הרפז בוויקיפדיה
-
לאה הרפז בלקסיקון הספרות העברית החדשה
-
הפייסבוק של לאה הרפז
|